החלטה בתיק רע"א 1270/11

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' שפסר), בה נדחתה בקשת המבקשים לקיום דיון נוסף בבקשה לביטול עיקולים זמניים.

2.        זהו, בתמצית, הרקע לבקשה שבפניי: ביום 23.8.2010 הגיש המשיב תביעתו, נגד המבקשים ואחרים. לבקשת המשיב, הוטלו עיקולים זמניים על נכסי המבקשים, לרבות על חשבונות בנק אשר בבעלותם, בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד. לאחר הטלת העיקולים עתרו המבקשים בבקשה לביטולם, בין היתר בשל העובדה כי הוטלו גם על כספים עתידיים ובטענה כי אחד החשבונות שעוקל בבנק הפועלים מהווה חשבון מעבר או נאמנות (להלן: החשבון), וכי למעשה הכספים המופקדים בו אינם כספי המבקשים אלא כספי לקוחות או משקיעים.

3.        לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים בבקשת הביטול, ניתנה ביום 1.10.2010 החלטת השופט מ' לוי, בה צומצם העיקול הזמני באופן שלא יחול על כספים עתידיים. בהחלטה לא היתה התייחסות לעניין החשבון. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו נדחתה בהחלטתי מיום 25.10.2010 (רע"א 7827/10). המבקשים לא ביקשו לערער על ההחלטה.

4.        המבקשים פנו בבקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, לקיום דיון בנוגע להסרת העיקולים שהוטלו על החשבון, בטענה, כי הכספים המופקדים בו אינם שייכים למי מהמבקשים אלא לצדדים שלישיים שאינם קשורים לתובענה, משקיעים או לקוחות. כן עתרו להתיר להם לצרף ראיות בעניין. המבקשים טענו, כי עניין החשבון לא זכה להתייחסות בהחלטה מיום 1.10.2010.

           המשיב התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי אין מדובר בחשבון נאמנות אלא בחשבון עסקי רגיל, והראיה - הודעת הבנק כי הכספים בחשבון זה משועבדים לטובתו.

5.        בהחלטתו מיום 26.12.2010 קבע בית המשפט, כי לא ברור בשלב זה מקור הכספים בחשבון הנדון, וכי בנסיבות אלה, המדובר בעניין הטעון הוכחה. נקבע, כי לכל הפחות על המבקשים לקשור בין הכספים המצוינים בכספי ההלוואות ובמסמכי הלקוחות ככספים שהועברו לחשבון, לבין הכספים המופקדים בו בפועל, לרבות סכומיהם. בנסיבות אלה, נתן בית המשפט למבקשים אפשרות להגיש באופן מסודר ומפורט את האסמכתאות המתבקשות לרבות הפירוט הנדרש. 

6.        בהמשך להחלטה זו, הגישו המבקשים ראיות שהוצגו לעיון בית המשפט במעטפה סגורה. בהחלטתו מיום 16.1.2011 קבע בית המשפט, כי אין באסמכתאות שהוצגו כדי להביא לחידוש של ממש בהשוואה לצרופות אשר צורפו זה מכבר לבקשה לקביעת דיון מטעם המבקשים, נשוא ההחלטה מיום 26.12.2010 והחלטה זו.

           בית המשפט קבע, כי אין בראיות שהוגשו די כדי לקשור בין כספי לקוחות לכאורה לבין הכספים המופקדים בחשבון בפועל. במרבית הסכמי ההלוואות כלל לא נקוב חשבון כלשהו להפקדת כספי ההלוואה, בוודאי לא החשבון נשוא הבקשה, ובחלקם ישנה הוראה ללקוח להפקיד בחשבון אחר. כמו כן, לא תואמים לכאורה סכומי הכסף המצוינים בהסכמי ההלוואות ובמזכרי ההבנות, לסכומים הנקובים בטבלה המצורפת, ככאלה המופקדים בחשבון נשוא הבקשה. לבד מכך, ואף בנוגע להסכמים הספורים בהם כלולה הוראת הפקדה לחשבון נשוא הבקשה, הרי שלא בוסס הקשר לסכומים המופקדים בראיה כלשהי, דוגמת ראיה להפקדה גופה.

           בנסיבות אלה נקבע, כי חרף ההזדמנות שניתנה להם, לא הוכיחו המבקשים להנחת הדעת כי הכספים המופקדים בחשבון הנדון, הרשום בבעלות רגילה של המבקשת 1, אינם שייכים לה אלא ללקוחותיה. בהינתן טענת המבקשים, כי החומר שצורף יוותר חסוי מעיני המשיב, הרי שדיון נוסף בעניין זה, במעמד הצדדים, הינו עקר. על כן, נדחתה הבקשה.

7.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשים שבים וטוענים, כי החשבון המדובר שייך במלואו לצדדים שלישיים, לקוחות או משקיעים. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו, כי דיון נוסף בעניין במעמד הצדדים הוא דיון עקר, "בהינתן טענת המבקשים, כי החומר שצורף יוותר חסוי מעיני המשיב". לטענת המבקשים, גם אם היה בית המשפט נעתר לבקשתם לקביעת דיון בכל הנוגע לחשבון המעבר, לא היה כל צורך לחשוף את שמם של המשקיעים. לטענתם, ניתן לקיים דיון עם כל הראיות והאסמכתאות האמורות, ללא כל צורך בחשיפת שמות המשקיעים, קל וחומר כאשר קיימים תצהירים ממשיים של מנכ"לית המבקשות 1 ו-2 ושל רואה החשבון שלהן. עוד טוענים המבקשים, כי הנטל להוכיח כי החשבון שייך למבקשים מוטל על כתפי המשיב.

8.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית אציין, כי המבקשים לא צירפו לבקשתם את כל המסמכים הרלוונטיים, כפי שהיה עליהם לעשות (ראו: בר"ם 3903/07 ג'יאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה (לא פורסם, החלטתי מיום 5.9.2007)).

9.        לגופו של עניין: בית המשפט קבע, לאחר שעיין בראיות שהגישו המבקשים - ראיות שלא הוגשו לבית משפט זה - כי לא הוכח שהכספים בחשבון שייכים ללקוחות. בית המשפט נימק את קביעתו זו, כמובא לעיל. הבקשה שלפניי נעדרת כל התייחסות להנמקות שנתן בית המשפט לקביעתו. לאחר שבית המשפט פירט מהן נקודות החולשה בראיות שהוגשו, יש להניח שככל שהיה באפשרותם לעשות כן - היו המבקשים משיבים לאותן נקודות ומנסים להוכיח את הטעון הוכחה. כך, יכולים היו המבקשים לספק ראיה להפקדת הסכומים המופיעים בהסכמי ההלוואות לחשבון נשוא הבקשה. גם אם אניח, לטובת המבקשים, כי טעמים של פרטיות הלקוחות הם שעומדים בבסיס מחדלם מלעשות כן הרי שלטענתם, אין מניעה לקיים דיון ולהציג בו את כל הראיות והאסמכתאות, ללא צורך בחשיפת שמות המשקיעים. מכאן שגם אין כל מניעה לנסות להוכיח את היות הכספים בחשבון כספי משקיעים, מבלי לחשוף את שמותיהם. כאמור, אף את הראיות שהיו בבסיס הדיון בבית המשפט המחוזי לא צירפו המבקשים לבקשת רשות הערעור וממילא לא ניתן לבחון את ההחלטה לגופה. אזכיר רק, כי החשבון רשום על שם המבקשת 1 והיא הטוענת כי הכספים בחשבון הרשום של שמה למעשה אינם שלה. אף אחד מהלקוחות לא פנה לבית המשפט בטענה נגד העיקול. אזכיר עוד כי בית המשפט קיים דיון בבקשה המקורית כמצוות החוק. הבקשה שלפני היא בקשה לקיים דיון נוסף.

10.      באשר להצעת המבקשים לחשוף את החומר שהיה בפני בית המשפט ללא שמות המשקיעים, לצורך קיום דיון: ככל הנראה, הצעה זו לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. אין מקום לדון בטענה לראשונה במסגרת בקשת רשות ערעור. ככל שיחפצו בכך המבקשים, באפשרותם לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה, ובית המשפט ינהג בה כהבנתו.

11.      לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏‏י' באדר ב, תשע"א (16.3.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע